בן גיטל בילה ואפרים. נולד בשנת 1914 בעיירה גירעש שבטרנסילבניה. בילדותו למד ב"חדר" בעיירה ונתחבב על חבריו בזכות עליזותו ושובבותו. בשנות נעוריו היה חבר בהסתדרות "המזרחי" ולאחר זמן מה יסד עם חבריו את הסתדרות "בני עבודה" ("השומר הצעיר") בעיר קליש. הוא למד עברית והתמסר לפעילות ציונית ענפה. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל אך מסיבות בריאות נאלץ לחזור לחו"ל. בשנת 1934 יצא לקיבוץ הכשרה, והיה בו אחד הפועלים הטובים. בשנת 1935 שוב עלה ארצה והפעם נשאר בה. עם בואו לארץ עבד בנגרות ואחר-כך כפועל בחיפה ותמך תמיכה כספית בהורים שנשארו בחו"ל. בשנת 1936 גוייס יצחק למשטרת הישובים העבריים ושימש כנוטר בשכונת "אחוזה" שבחיפה ובמטולה שבצפון הארץ. תקופת מה שב לעבודתו בנגרות ולאחר מכן שוב גוייס והפעם כנוטר במחנה עבודה של פועלים ביערות הכרמל. עקב החרפת המצב הבטחוני בארץ גילה דריכות מיוחדת ואף החל ללמוד איתות. בי"ח אב תרצ"ח (15.8.1938) נסע במשאית עמוסת מצרכים מ"אחוזה" שבחיפה ליערות הכרמל ובדרך נתקלה בכנופיית פורעים ערבים שהתקיפה אותה ופצעה והרגה מנוסעיה, ויצחק ביניהם.

בחוברת "לזכר חללי יערות הכרמל" פורסמה רשימה על דמותו. על נסיבות מותו נכתב בספר "לאש ולמגן".